במפגש של הדברים בתוך הפריים הצילומי, יש מתח שאני בספק אם ישנו בתחומים אחרים. היכולת לתפוס צילום כביכול, בו כל האלמנטים מסודרים וממוקמים באופן מסוים שלא ניתן לשינוי, וזאת באופן שהוא בלתי מתוכנן מראש. היא מורה על יכולת והשגה מופלאה.
בציור למשל, אפשר לבחור את האלמנטים ולשנות את מיקומם כל פעם מחדש. כי הכל נתון בהחלטה ובחירת יד האמן. אבל בצילום המצליח לתפוס סיטואציה מסויימת, בה הכל יושב נכון ומדויק, כאילו וכפי שהצלם תיכנן וקבע מראש, זה דבר נדיר. ולשם כך צריך שכל האלמנטים המיוחסים לצילום, כמו - הצלם, המצלמה, פורמט הצילום, הנושא המצולם, התאורה, הצבע והגוון... יהיו בנקודת שיא. וזה דבר נפלא המעמיד את הצילום כבעל היכולת לתעד ולהנציח דבר מבלי אפשרות לחזור עליו, ואפילו לשחזרו. שכל נסיון שכזה יוביל לתוצאה והתיחסות שונה.