writtings יורם בוזגלו - צילום אומנותי - אמנות
אמנות כתבים סרטים מסחרי פרוייקטים
Home | Bio | Links| Contact  

פתיח | אודות | לינקים | צור קשר  

 
 
Year: 2013-2014
From a series: Articles
שנה: 2013-2014
מתוך סידרה: מאמרים וכתבות
 

'נוף, ארץ' התערוכה

    

 

      "אור בראשית עליך, ארצי! כאהבתי לך"  / אריה ל. שטראוס

 

 

 

" נוף, ארץ "

 

יורם בוזגלו – צילומים

 

 עוד בעת היותו סטודנט לצילום, ניכר וניחן  יורם, בעין רגישה  ובוחנת הוויה,

 

ממרחב עתיר מידע ופרטים, מצליח בוזגלו לגלם דימויים מצומצמים, בעלי עומק צורני וצבעי

 

המתלכדים לכדי אסתטיקה  של איכויות צילומיות, הניכרות במסכת עבודתו רבת השנים וטומנות בחובן הבנה עמוקה של המדיום הצילומי, הבנה הנשענת על יכולות טכניות גבוהות, מאפיינות  ומשרתות היטב את עבודתו של בוזגלו כצלם מקצועי ואת פועלו כיוצר .

 

בתערוכה "נוף ארץ " חותר לכאורה בוזגלו  תחת ערכים צילומיים מסורתיים, ואף בערכיו שלו, הוא בוחר לעשות שימוש במצלמה דיגיטלית, דווקא כאשר מושא הצילום מחייב צילום בפורמט מקצועי ובפילם, החדות האסטטית של בוזגלו מתחלפת בהעדר פוקוס, ובכך נוצר ריחוק אסתטי מהמציאות המצולמת, הדחקת הנוף אל מעבר לקו הפוקוס יוצרת אופק נופי המחייב את הצופה  לצמצם את המבט  ולהתמקד ברזולוציה הפיקסלית , כחומר, כפרטי נוף דיגיטלי, כזיכרון ילדות מתרחק, צמצום צילומי כצמצום העין המאפשר את ריבוי נקודות המבט והפרשנות, מתוך ערגה אל נופי עבר, צריף ישן, המיטשטש בצמחיה, שיחי צבר דהויים כסימני מציאות, הנמוגים אל מרחב של שכחה, אך מעוררים נוסטלגיה וכמיהה .

 

בצילומיו מזכיר, בוזגלו  במבט ראשון, את מונה ומאנה האימפרסיוניסטים, כמוהם הוא מבקש לבטא את הטבע והנוף, הם "מתרשמים " בוזגלו לעומתם בונה סטרוקטורה  צילומית חדשה, הנעה מהתרשמות להפשטה ,

 

ממציאות יום יומית, למהות קיומית, רוחנית, אקספרסיה אישית, שמעייניה נטועים עמוק באמונתו ואורח חייו, כאיש תורה ולמידה, כבעל תשובה, אשר ממשיך לשאול, לברר ולחפש את ייעודו כיוצר בעולם עכשווי מטריאלי והישגי, אלו הן  למעשה האותיות הדיגיטליות המרכיבות את הנוף של בוזגלו הם חלק מההוויה הטקסטואלית מרובת המשמעות המתגלה בלימוד, מתהווה בתערוכה, כמו גם בביוגרפיה של בוזגלו כמי שגדל כילד בשכונת מוסררה .

 

נוף ,ארץ ,בית ,שכונה ומאבק על תכנים ,צורות ועולם משתנה.

 

 

 

אבי סבג  : אוצר

      

*

"נוף, ארץ"

 יש אומרים ש'דרך שתי נקודות עובר קו אחד', אבל למעשה ה'קו' הוא רצף של אין-סוף נקודות המצטרפות יחד. וכך גם הדרך, דרך החיים של האדם, היא בעצם רצף של נקודות עם אפשרויות שונות של התקשרות, של יצירה, של חיבור. אברהם אבינו ע"ה נקרא "אברהם העברי", שכל העולם בעבר אחד והוא בעבר השני(חז"ל). ובמעברו לארץ היה צריך לעבור ולבקר במקומות שונים, ובכל מקום נדרש לעמוד בניסיון שהעמידוהו משמים.

ידוע שבשפה העברית יש משמעות לכל אות ולכל מילה. והמילה "חיבור" מתחילה באות ח' שזה גם עניינה "החיבור", כמו "חָבֶר", "חֶבֶל" ועוד. החיבור עם הדבר, ההתקשרות עימו, נעשית במדרגות ועוצמות שונות. וכן גם 'הניתוק', היפך החיבור, הרצון או הנטייה שלא להתחבר לא להתקשר, אף היא באופנים שונים. כדברי המהר"ל מפראג ע"ה, 'שההפכים הם שווים'. איך אדם מתחבר ? , למה מתחבר ? , האם בהכרח זה תלוי בו , בבחירתו ? אדם במהלך חייו, עובר ומבקר בנקודות ומצבים שונים. מה לוקח איתו, ומה משאיר אחריו. עם מה חש ויודע שאכן התחבר באמת, ועם מה לאו.

יש כמה צורות חיבור. הפילוסופים קוראים לחושים של האדם אמצעי להתחברות , לקליטה עם הסובב אותו. אדם מתחבר על ידי השמיעה, על ידי הריח, ובמקרה שלנו על ידי הראיה. הבת יענה דוגרת על הביצה שלה על ידי הראיה, ואוי לעובר באמצע. יש והדברים באים אליו, ויש ויוצא ממקומו, והולך למקום אחר. ויש מראות המתחלפות, ככה על הדרך, המתירים את רישומם, כאילו בלי שום התחייבות, והם יצירה של ממש.

מה שמביא אותנו אל האמנות, ואל אמנות הצילום בפרט. הרצון לתעד דבר, לרשום, לצייר מאורע, מצב, הלך רוח, חוויה, דמות...הכול נובע מאותו הדבר, הרצון להתחבר, להתקשר לקחת איתך משהו, או לתת משהו, או פשוט להתעלם !

גם התייר, היוצא ממקומו, לטייל, לסייר בעולם. השגרה והחיבור המסיבי לוחצים עליו. הוא מבקש להיות משוחרר, לחוות דברים חדשים, לא להיות מחויב. ואם זאת בכל מקום הוא מצלם, מצייר, קונה מזכרת, לא יכול ללכת מבלי לקחת איתו משהו לספר לחברה.

 היש יותר מחיבור מחייב אליו שואף כל ייצור בבריאה, להתחבר להתייחד עם בן או בת זוגו או זוגתו באהבה. שהרי כל הפירות בטבע הם תוצאה של חיבור, שאם לא כן, לא הייתה תולדה, לא הייתה המשכיות.

היצירה היא התחדשות. בתנ"ך כתוב "בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ". "בראשית ברא", לשון בריאה, המיוחסת לבורא העולם שזה 'יש מאין'. אחר-כך כתוב "וייצר את האדם", לשון 'יצירה', שזה 'יש מיש' כך מסביר הרמב"ם ע"ה ועוד. כך שהיצירה מיוחסת לאדם.

יש בכוח האדם ליצור 'יש מיש', דבר מתוך דבר, חומר מחומר, לשנות ולחדש צורה.היצירה הזו, החידוש הזה מביא לאדם שמחה. שהיכולת ליצור לחדש דבר מתוך דבר, מחייה את האדם ומעניקה לו שמחה. שכך היו חכמינו לאורך השנים, מפיקים שמחה על ידי חידושים שמעלים בלימודם. וכן באופן קצת אחר אולי, האמן, היוצר, המחדש דבר, ומפיק דבר בעמלו, ובכישרונו המיוחד לו. מכאן גם היופי המיוחד ביחס לדבר, בהיבט המיוחס שיש לכל אמן, לכל יוצר ולכל אדם.

 

יורם בוזגלו                                                

                               

 


כל הזכויות שמורות © All Rights Reserved