בשנת 1992 נאלצתי לעבור סטודיו, עברתי לשכונת פלורנטין הסמוכה לנוה צדק. אופי המקום שונה אבל עדיין בסביבה ואוירה שכונתית. המגמה היתה כמו בנוה צדק, מקום הסטודיו הקודם שלי כאמור, לתרום ולהשפיע על המקום, ולכן התמקמנו כמה אמנים באותו איזור. הסטודיו גדול מאד ואפשר ליצור בתוכו פינות עבודה ויצירה, בצד אחד ציירתי ובשני צילמתי ובשלישי עשינו ג'אמים וניגנו בלוז וג'אז. וכמו בסטודיו בנוה צדק, גם כאן צילמתי במשך השנים פורטרטים של אנשים מפלורנטין, וגם חברים וכאלה שהזדמנו אלי לסטודיו. המצלמה והצילום בכללותו היוו סוג של אמצעי ליצירת קשר ותיעוד רציף עם הסובב אותי. עבדתי שלא על-פי הזמנה או מגמה מסוימת. היה פשוט חשוב לי ליצור לתעד, כשמכל צילום וכל עבודה אני בעצם משתכלל ומשכלל את עבודתי היצרתית.
